סלניום (Selenium) - מינרל חיוני במערך ההגנה והתפקוד של הגוף

סלניום הוא מינרל קורט חיוני לגוף האדם, המתפקד כנוגד חמצון חשוב ומשתתף במגוון תהליכים מטבוליים. אף שהתגלתה רק בשנות ה-20 של המאה ה-19 (על-ידי הכימאי השבדי יונס ברצליוס בשנת 1817), החשיבות הביולוגית של הסלניום הובנה במלואה רק באמצע המאה ה-20, כאשר נמצא כי הוא מרכיב הכרחי באנזימים מגנים בתאים. פירוש שמו, "סלניום", נגזר משמה של אלת הירח Selene – רמז לחומר מסתורי ונדיר.

ההיסטוריה של גילוי ותפקיד הסלניום

ברצליוס גילה את היסוד סלניום בעת שחקר משקעים במפעל לחומצה גופרתית בשוודיה, והופתע לגלות יסוד שלא תואר עד אז. במשך עשרות שנים נחשב הסלניום בעיקר כחומר תעשייתי (שימש למשל בייצור פוטו-תאים וגומי) וכמזהם רעיל במינונים גבוהים. רק בשנות ה-50 וה-60, עם מחקרים בתזונת בע"ח, התגלה שסלניום הוא למעשה רכיב הכרחי לבריאות – תחילה בבע"ח (מניעת מחלת שריר בלב בעגלים ובכבשים), ובהמשך גם באדם. בשנת 1973 זוהה אנזים ה-Glutathione Peroxidase, אחד האנזימים נוגדי החמצון המרכזיים בתאים, כתלוי לחלוטין בסלניום לפעילותו. גילוי זה היה מהפכני, מאחר והראה שסלניום חיוני לנטרול רדיקלים חופשיים והגנה על התאים מנזק חמצוני. מאז נמצאו למעלה מ-25 סלנו-חלבונים בגוף האדם – חלבונים המכילים סלניום – ביניהם אנזימים המעורבים בייצור הורמוני בלוטת התריס, בהגנה מפני זיהומים ובפוריות הגבר.

אזורים גאוגרפיים עניים בסלניום בקרקע (כגון חלקים מסין) קושרו להתפרצות מחלות לב (מחלת קֶשַׁאן) ולבעיות גדילה, מה שחיזק את ההכרה בחשיבותו התזונתית. כיום ידוע שסלניום דרוש בכמויות מזעריות (כ-55 מיקרוגרם ליום למבוגר), וכי חסר קיצוני בו עלול לגרום לפגיעה בשריר הלב, להחלשת המערכת החיסונית ולאי-תקינות בתפקוד בלוטת התריס. מנגד, עודף סלניום הוא רעיל, ולכן המינון חייב להיות מבוקר.

כך, המסע ההיסטורי של הסלניום – מיסוד "רעיל וחסר תועלת" ל"מינרל קורט חיוני" – מדגים את מורכבות הכימיה הביולוגית והצורך באיזון עדין לשמירה על הבריאות.

תפקידיו הביולוגיים ויתרונותיו הבריאותיים של סלניום

הסלניום הוא אבן בניין קטנה אך משמעותית במערך ההגנה והתפקוד של גוף האדם:

• נוגד חמצון ועיכוב הזדקנות התאים: תפקידו הידוע ביותר של סלניום הוא בהרכב האנזים גלוטתיון פרוקסידאז (GSH-Px). אנזים זה מצוי בכל תא ותא, ותפקידו לנטרל מי חמצן ותרכובות מחמצנות אחרות לפני שאלה יסבו נזק לחלבונים, לשומנים ול-DNA. נוכחות מספקת של סלניום מאפשרת לפעילות האנזים להיות אופטימלית, ובכך מגנה על התאים מתהליכי חמצון – גורם מרכזי בהזדקנות וברבות ממחלות הניוון. למעשה, סלניום נחשב אנטי-אוקסידנט מפתח המעכב תהליכי הזדקנות תאים, ותורם להגנה מפני מחלות כרוניות כמו סרטן, טרשת עורקים וקטרקט, שפתיחתן קשורה לעקה חמצונית.
  
• תמיכה בתפקוד בלוטת התריס: סלניום מרוכז בכמויות גבוהות בבלוטת התריס (יותר מכל רקמה אחרת ביחס למשקלה). הוא חיוני לפעילות האנזימים Deiodinases, אשר ממירים את הורמון התריס T4 (תירוקסין) לצורתו הפעילה T3 (טרי-יודו-תירונין). מחקרים מצאו כי חסר סלניום תורם להתפתחות דלקת כרונית של בלוטת התריס (השימוטו) בשל פגיעה בהגנה נוגדת החמצון בבלוטה. מתן תוסף סלניום לחולי השימוטו הפחית באופן מובהק את רמות הנוגדנים כנגד בלוטת התריס (anti-TPO) ושיפר את מבנה הבלוטה בבדיקת אולטרסאונד. על כן, סלניום נחשב חיוני לבריאות התריס, ואכן באזורים דלי סלניום ישנה שכיחות גבוהה יותר של תת-פעילות תריס.
  
• בריאות העור, השיער והציפורניים: סלניום תורם למראה בריא וצעיר דרך תפקידו בהגנה על רקמות מפני נזקי חמצון. הוא מסייע בשמירה על אלסטיות העור, בהאטת הופעת קמטים ובהגנה מפני נזקי קרינת UV. בנוסף, סלניום חיוני לצמיחת שיער תקינה – מחסור בו עלול לגרום לשיער שביר ולנשירת שיער, בעוד שרמה מאוזנת שלו מסייעת במניעת נשירה ושמירה על ברק השיער. חשוב לציין שגם עודף סלניום עלול לגרום לנשירת שיער ולהתפצלות ציפורניים (סלנוזיס), ולכן יש לצרוך אותו במידה.
  
• חיזוק המערכת החיסונית: סלניום תומך בפעילות תקינה של תאי מערכת החיסון, במיוחד תאי T ונויטרופילים. הוא מעודד ייצור נוגדנים ומשפר את יכולת ההגנה מפני וירוסים. מחקרים הראו קשר בין רמות סלניום מספיקות לבין מהלך קל יותר של זיהומים נגיפיים כגון שפעת ואפילו HIV. נמצא למשל שבאזורים חסרי סלניום, נגיף הקוקסקי (שגורם למחלת קֶשן) אלים יותר, בעוד שבנוכחות סלניום מספק, הנגיף פחות פתוגני – מה שמדגיש את תרומת המינרל למאבק בנגיפים. בתקופת מגפת הקורונה (COVID-19) עלו נתונים אפידמיולוגיים מרתקים לפיהם חולי קורונה באזורים בסין העשירים בסלניום (או אנשים עם תזונה עתירת סלניום) הפגינו אחוזי החלמה גבוהים יותר מחולי אזורים חסרי סלניום.
  
• פוריות הגבר ומניעת נזק לזרע: לסלניום תפקיד גם בבריאות הרבייה הגברית. הוא מרכיב בחלבון הנקרא SELENOP המגן על תאי הזרע מפני נזקי חמצון במסעם בדרכי הרבייה. מחקרים מצאו כי תוספת סלניום אצל גברים עם בעיות פוריות שיפרה את תנועתיות הזרע ואת שלמות ה-DNA בו, ובמקרים מסוימים אף העלתה את שיעור ההתעברות אצל בני הזוג. לכן לעיתים קרובות ממליצים על סלניום (בדרך כלל יחד עם ויטמין E) כתוסף לשיפור איכות הזרע בגברים עם ספירת זרע נמוכה או תנועתיות חלשה.
  

כמות הסלניום הנחוצה לגוף קטנה כאמור, אך לאור העובדה שמרבית הקרקעות בישראל דלות יחסית בסלניום, יש חשיבות לוודא צריכה מספקת דרך המזון או תוספים. המקורות התזונתיים הטובים לסלניום כוללים אגוזי ברזיל (העשירים ביותר – אגוז בודד עשוי להכיל 100 מק"ג סלניום), דגים ופירות ים, בשרים, דגנים מלאים וביצים. בנופר, המינרל סלניום משולב גם הוא בפורמולת "נשית" ללצד צמחי המרפא. הרציונל הוא שסלניום כאנטי-אוקסידנט יסייע בהגנה על התאים מפני הזדקנות מואצת בתקופת גיל המעבר, ויתרום למניעת נשירת שיער המתרחשת לעיתים בעקבות שינויים הורמונליים. שילוב מינרל חיוני זה בתוך מוצר ממקור טבעי מאפשר קבלת המנה המומלצת לנשים, תוך סינרגיה עם שאר רכיבי הפורמולה לתמיכה מלאה יותר בגוף.

סלניום – מינרל קורט עם השפעות רחבות

למרות שזקוקים לו בכמות מזערית בלבד, הסלניום משפיע על מערכות רבות ושונות בגוף. אחד התחומים שנחקרים רבות כיום הוא מניעת סרטן: מספר מחקרים (כגון מחקר NPC בארה"ב) הראו שתיסוף סלניום לאורך שנים נקשר בירידה בשכיחות סוגי סרטן מסוימים, במיוחד סרטן הערמונית, הריאה והמעי הגס. ההסבר נעוץ כנראה בתכונותיו נוגדות החמצון והמעודדות אפופטוזיס (מוות תאי מבוקר) בתאים סרטניים.

בתחום המוח, נחקר הקשר בין סלניום לבין ירידה קוגניטיבית: מחקרי עוקבה הצביעו על כך שאצל קשישים עם רמות סלניום גבוהות יותר בדם, הקצב של הידרדרות הזיכרון איטי יותר לעומת בעלי רמות נמוכות. תצפיות אלו מעוררות עניין בנוגע לתפקיד הסלניום במניעת אלצהיימר, אם כי נדרשים ניסויים מבוקרים בנושא.

עוד מעניין לציין שסלניום עשוי להגן מפני מתכות כבדות; הוא יוצר קומפלקסים בלתי רעילים עם כספית למשל, ובכך מפחית נזקי הרעלה. לכן יש חוקרים הבודקים אם הוא יכול לסייע לאנשים שנחשפו למתכות מזהמות בסביבה.

בראייה גלובלית, ארגון הבריאות העולמי עוקב אחר שטחים בהם קיים חוסר סלניום חמור בקרקע – למשל במחוזות מסוימים בסין, ניו זילנד, פינלנד ואפריקה – ומעודד העשרת קרקעות או יישום תוכניות תיסוף לאוכלוסייה למניעת מחלות חסר. בפינלנד, למשל, הוחל כבר משנות ה-80 להוסיף סלניום לדשנים חקלאיים, מה שהעלה את רמותיו במזון המקומי ושיפר את מצב הבריאות הציבורי במדדים מסוימים (כמו ירידה בכמה מחלות לב).

כל זאת ממחיש כיצד מינרל קטן אחד יכול לחולל הבדל גדול באוכלוסיות שלמות.

מחקרים עדכניים על חשיבות הסלניום

מחקרים בני זמננו מוסיפים נדבכים להבנת חשיבות הסלניום. בתחום מחלות התריס, מטה-אנליזה משנת 2018 קבעה שתוספי סלניום מפחיתים משמעותית את נוגדני ה-TPO בדמם של חולי השימוטו, ומגבירים את הסיכוי לייצוב תפקודי התריס. מסקנה זו מחזקת את ההמלצה הקלינית לשקול מתן סלניום כתוספת בטיפול בדלקת בלוטת התריס אוטואימונית.

בהקשר המגפה העולמית האחרונה, מחקר שפורסם ב-American Journal of Clinical Nutrition (2020) בחן את שיעורי ההחלמה מקורונה במחוזות שונים בסין, ומצא מתאם חיובי מובהק בין רמות סלניום גבוהות יותר (לפי מדד סלניום בציפורניים) לבין שיעור החלמה גבוה יותר. זה כמובן לא מוכיח סיבתיות, אבל עולה החשד שסלניום עשוי לתמוך בחוסן החיסוני כנגד נגיפים חדשים, נושא שממשיך להיחקר.

בתחום הסרטן, תוצאות עדכניות מעורבות: מחקר Observational שפורסם ב-2021 הצביע על כך שגברים עם רמות סלניום נמוכות בדם היו בסיכון גבוה ב-40% לסרטן הערמונית אגרסיבי לעומת גברים ברמות סלניום גבוהות יותר. מאידך, מחקרי התערבות כמו SELECT לא הראו תועלת במתן תוסף לאוכלוסייה רחבה, וייתכן שהשפעת הסלניום תלויה מאוד בסטטוס ההתחלתי: הוא מועיל רק לחסרים, אך מיותר ואולי אף מזיק לעודפים.

עוד זירת עניין היא פסיכיאטריה: מחקר אוסטרלי מצא קשר בין תזונה דלת סלניום לבין סיכון מוגבר לדיכאון. ניסוי קטן הראה ששיפור צריכת הסלניום הפחית תסמיני דיכאון קל בקרב צעירים, אך זהו תחום שדורש העמקה.

לבסוף, מחקרי אריכות ימים שנערכו באיטליה (פרויקט MARK-AGE) זיהו שסלניום הוא אחד משלושת המיקרו-נוטריינטים שרמותיהם בגוף מנבאות באופן הטוב ביותר תוחלת חיים ארוכה ובריאותית – כנראה בשל תרומתו למניעת נזק תאי מצטבר.

מגמות המחקר מצביעות בבירור שסלניום הוא גורם קריטי לבריאות, אך יש להקפיד על רמתו האופטימלית בגוף. מדידת סלניום בדם או בשיער מאפשרת התאמה אישית של תיסוף למי שצריך. לאור הממצאים, אנשי מקצוע רבים ממליצים כיום על תזונה עשירה במקורות סלניום או על נטילת תוסף מתון (100–200 מק"ג ליום) במיוחד באוכלוסיות בסיכון לחסר – כגון צמחונים קשישים, אנשים עם תת-ספיגה במעי, או החיים באזורים גיאוגרפיים דלי סלניום.

סיכום

סלניום אולי אינו כוכב תזונתי כמו ויטמין C או סידן, אך הוא ללא ספק מינרל חיוני שחסרונו או עודפו מורגשים היטב בגופנו. מתפקידו בחיזוק ההגנה החמצונית והאטת הזדקנות התאים, דרך תרומתו לתפקוד תקין של בלוטת התריס ומערכת החיסון, ועד השפעותיו על שיער, עור ופוריות – סלניום הוא מרכיב קטן עם השפעה גדולה.

שמירה על מאזן סלניום מיטבי היא חלק מתזונה בריאה ומאוזנת, ויכולה להיות המפתח לא רק להרגשה טובה יותר ביום-יום אלא גם להגנה ארוכת טווח מפני מחלות ניווניות.

מוצרי נופר המכילים סלניום – כמו פורמולת "נשית" – מדגימים כיצד שילוב מינרל קורט חיוני בתוסף תזונה צמחי יכול להעצים את יעילותו, ולהעניק לגוף תמיכה שלמה: גם מן הצומח וגם מן המינרלים החיוניים. בסופו של דבר, שמירה על רמות סלניום נאותות היא חלק מהדאגה לעצמנו, באופן טבעי, מאוזן ומבוסס מדע.