מהן ההשלכות של גיל המעבר על נשים?

מהו גיל המעבר?

גיל המעבר הוא שלב טבעי בחיי האישה שבו פעילות השחלות וייצור ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון פוחתים. המעבר עצמו נקבע לאחר 12 חודשים רצופים ללא וסת, אך התסמינים עשויים להתחיל כמה שנים קודם לכן בתקופה הנקראת פרימנופאוזה. גיל המעבר אינו מחלה, אך השינויים ההורמונליים יכולים להשפיע על מערכות רבות בגוף ועל איכות החיים.
לא כל אישה תחווה את אותם התסמינים. אצל חלק מהנשים השינוי קל יחסית, ואצל אחרות הוא עלול להיות ממושך ומשמעותי.

 

שינויים במחזור החודשי

בפרימנופאוזה המחזור עלול:

• להגיע בתדירות גבוהה או נמוכה יותר
• להיות קצר או ממושך מהרגיל
• להיות קל או כבד יותר
• להיעלם למספר חודשים ולחזור

כל עוד לא חלפו 12 חודשים מהווסת האחרונה, עדיין ייתכן ביוץ והיריון. דימום שמופיע לאחר 12 חודשים ללא וסת אינו נחשב חלק רגיל מגיל המעבר ומחייב בדיקה רפואית, גם כאשר מדובר בהכתמה קלה או באירוע חד-פעמי.

 

גלי חום והזעות לילה

גלי חום הם תחושה פתאומית של חום, בדרך כלל בפנים, בצוואר ובחזה, ולעיתים הם מלווים בהזעה, באודם ובדופק מהיר. כאשר הם מופיעים בלילה הם עלולים לגרום להזעות לילה, ליקיצות ולעייפות ביום.
מדובר באחד התסמינים השכיחים ביותר של גיל המעבר. אצל חלק מהנשים גלי החום נמשכים מספר שנים ועלולים להשפיע על השינה, מצב הרוח, הריכוז והתפקוד בעבודה.

 

הפרעות שינה ועייפות

השינויים ההורמונליים, גלי החום והזעות הלילה עלולים לגרום:

• לקושי להירדם
• ליקיצות חוזרות
• לשינה שאינה מרעננת
• לעייפות ולחוסר אנרגיה במהלך היום
• לעצבנות ולקושי להתרכז

לעיתים הפרעות השינה קשורות גם לחרדה, לדיכאון, לנחירות או לדום נשימה בשינה, ולכן לא נכון לייחס כל בעיית שינה רק לגיל המעבר.

 

השפעה על מצב הרוח והחשיבה

נשים מסוימות עשויות לחוות בתקופת המעבר:

• תנודות במצב הרוח
• עצבנות ורגישות מוגברת
• מתח או חרדה
• מצב רוח ירוד
• תחושת ״ערפל מוחי״
• שכחה זמנית וקושי בריכוז

הסיכון לתסמיני דיכאון עולה בתקופת המעבר, במיוחד אצל נשים שסבלו בעבר מדיכאון, מלחץ משמעותי או מהפרעות שינה. עם זאת, קושי בזיכרון בתקופה זו אינו מעיד בהכרח על דמנציה. 
מצב רוח ירוד ממושך, אובדן עניין, חרדה קשה או מחשבות לפגיעה עצמית דורשים פנייה לאיש מקצוע ולא רק טיפול בתסמיני גיל המעבר.

 

שינויים בנרתיק ובמערכת השתן

ירידה באסטרוגן עלולה לגרום לרקמות הנרתיק ודרכי השתן להיות דקות, יבשות ורגישות יותר. התוצאה עשויה להיות:

• יובש, גרד או צריבה בנרתיק
• כאב או אי-נוחות במהלך יחסי מין
• ירידה בגמישות הנרתיק
• צורך תכוף או דחוף במתן שתן
• צריבה במתן שתן
• דליפת שתן
• נטייה לזיהומים חוזרים בדרכי השתן

בניגוד לגלי חום, שינויים בנרתיק ובדרכי השתן אינם תמיד חולפים מעצמם, ולעיתים הם מחמירים ללא טיפול מתאים.

 

השפעה על החשק והתפקוד המיני

חלק מהנשים חוות ירידה בחשק המיני, אך אחרות אינן חוות שינוי או אף מרגישות חופשיות יותר לאחר הפסקת הווסת והחשש מהיריון. ירידה בחשק עשויה להיות קשורה ליובש וכאב, עייפות, שינויים בדימוי הגוף, מתח זוגי, תרופות או מצב רוח ירוד - ולא רק לשינויים הורמונליים.
טיפול ביובש, בכאב, בשינה ובמצב הרוח עשוי לשפר גם את התפקוד המיני.

 

שינויים במשקל ובהרכב הגוף

בתקופה זו נפוצה עלייה במשקל והצטברות גדולה יותר של שומן באזור הבטן. השינוי קשור לשילוב בין ירידה באסטרוגן, ירידה במסת השריר והאטה בחילוף החומרים, גיל, תזונה, שינה ופעילות גופנית.
ייתכנו גם:

• ירידה במסת השריר
• קושי גדול יותר בשמירה על המשקל
• עלייה ברמות הכולסטרול
• שינוי ברגישות לאינסולין

גיל המעבר אינו גורם בהכרח להשמנה, אך הוא עשוי לשנות את פיזור השומן בגוף ולהקשות על שמירת המשקל.

 

עור, שיער ומפרקים

השינויים ההורמונליים וההזדקנות עשויים לגרום:

• ליובש ולדלילות של העור
• להפחתת גמישות העור
• ליובש בעיניים או בפה
• לדלילות שיער או לשינוי במרקמו
• לכאבי מפרקים ולנוקשות
• לכאבי שרירים

לא כל כאב חדש הוא תוצאה של גיל המעבר. כאב מתמשך, נפיחות במפרק, חולשה או הגבלה בתנועה מצריכים בירור.

 

השפעה על העצמות

אסטרוגן מסייע בשמירה על צפיפות העצם. לאחר גיל המעבר קצב איבוד העצם עולה, במיוחד בשנים הראשונות, ולכן עולה הסיכון לאוסטאופורוזיס ולשברים בחוליות, בשורש כף היד ובירך. 
הסיכון גבוה יותר אצל נשים עם:

• גיל מעבר מוקדם
• מבנה גוף רזה
• היסטוריה משפחתית של אוסטאופורוזיס
• עישון או צריכת אלכוהול מרובה
• שימוש ממושך בסטרואידים
• חוסר בפעילות גופנית
• צריכה נמוכה של סידן או ויטמין D

רופא עשוי להמליץ על בדיקת צפיפות עצם בהתאם לגיל ולגורמי הסיכון.

 

לב וכלי דם

לאחר גיל המעבר עולה הסיכון למחלות לב, לשבץ ולשינויים ברמות הכולסטרול ובלחץ הדם. גיל המעבר אינו הגורם היחיד - גם הגיל, משקל, עישון, סוכרת, תורשה וחוסר פעילות משפיעים על הסיכון.
לכן חשוב להקפיד על מעקב אחר:

• לחץ דם
• כולסטרול ושומנים בדם
• רמת סוכר
• משקל והיקף מותניים
• פעילות גופנית
• עישון

 

גיל מעבר מוקדם

גיל מעבר לפני גיל 45 נחשב מוקדם, ואובדן תפקוד שחלתי לפני גיל 40 דורש בירור רפואי. ככל שהירידה באסטרוגן מתרחשת מוקדם יותר, כך תקופת החשיפה לרמות הורמונים נמוכות ארוכה יותר ועלול לעלות הסיכון לאיבוד עצם ולמחלות לב.

 

מתי כדאי לפנות לרופא?

מומלץ להתייעץ כאשר התסמינים פוגעים בשינה, ביחסים, בעבודה או באיכות החיים. קיימים טיפולים הורמונליים ולא הורמונליים, טיפולים מקומיים ליובש בנרתיק ושינויים באורח החיים. ההתאמה נעשית באופן אישי לפי גיל, חומרת התסמינים, מחלות רקע, היסטוריה משפחתית וסיכונים רפואיים.
יש לפנות לבדיקה במיוחד במקרה של:

• דימום לאחר 12 חודשים ללא וסת
• דימום כבד מאוד או ממושך בתקופת המעבר
• גוש בשד או שינוי חדש בשד
• כאב באגן או בבטן שאינו חולף
• דיכאון, חרדה קשה או ירידה משמעותית בתפקוד
• כאב בחזה, קוצר נשימה או דופק חריג
• גיל מעבר לפני גיל 45

גיל המעבר הוא תהליך טבעי, אך אין צורך לסבול מתסמינים משמעותיים ללא טיפול. ניתן לטפל ברבים מהשינויים ולהפחית סיכונים עתידיים באמצעות התאמת אורח חיים, מעקב רפואי וטיפול מותאם.